אחלה חיים


תראו, זה פשוט.
הסיבה שהממשלה פה תמיד עושה מה שהיא רוצה, כל ממשלה, בכל תקופה, היא בגלל שהציבור מתיר לה. אם נדבר על התקופה הנוכחית, נגיד הגז והעראק וכל הדברים האלה, זה בגלל שהיא לא סופרת את הציבור בכלל כי היא יודעת שהוא יסתפק בהפגנה במוצש שתסתיים מקסימום בשבע בבוקר למחרת – כשכולם ילכו לעבודה. אני לא אומר לא לצאת להפגין, אבל אני כן אומר לקחת אחריות על המכלול ולא רק לסמן 'וי' ליד 'הדבר היחידי שניתן לאזרח לעשות'.

אותו היתר של הציבור לממשלה לעשות מה שהיא רוצה, הוא ההיתר שהציבור נותן לה להמשיך להחזיק ציבור שלם תחת שלטון, מחוסרי זכויות כבר 45 שנה. עכשיו אני יודע שזה לא פופולרי לדבר על זה וחלאס עם המילה הזו שמתחילה ב-כ' כבר, אבל לא באמת אפשר לצפות שהאישור שנותנים לממשלה לא לשים זין על הציבור הפלסטיני והצרכים שלו, לא יחזור כבומרנג גם אל הציבור היהודי, נכון?

כלומר אי אפשר לצפות שהממשלה, כל ממשלה, תפתח מצפון כלשהו כלפי הציבור ואשכרה גם תשים קצוץ על ביקורת ציבורית, כשאותו ציבור שדורש את זה, לא שם קצוץ ולא אכפת לו כהוא זה ממה שקורה מחוץ לקו הירוק החמקמק הזה נכון?

כלומר אי אפשר להתפלא שהממשלה פועלת לפי אותם ערכים עם היהודים ועם הפלסטינים, רק בסיפור מסגרת שונה ובהוצאה לפועל של מדיניות בצורה שונה (כמובן שהיהודים מרוויחים מהממשלה יותר -זו המדינה שלהם, ככה נקבע בשטח)

כלומר אין להתפלא על הגזל מהכיס של היהודי, כשהוא סותם את הפה לגבי הגזל שנעשה לערבי – לכיסו, לחופש התנועה שלו, לשוויון שלו מול החוק. כל מיני דברים שיאיר לפיד כשמסביר לאנשים על דמוקרטיה בדף שלו, לא לוקח בחשבון (ובקצרה: דמוקרטיה היא הרבה מעבר לשלטון הרוב).

כלומר במערכות בחירות כשאנחנו באים לנסות לשפר את מצבנו הכלכלי והאישי, ולא שמים קצוץ על מה שקורה לעם אחר שיושפע ישירות מהבחירות שלנו – אנחנו מתנהגים *בדיוק* כמו האנשים שאחרי מערכת בחירות נפגין נגדם, בקטע מסורתי

כלומר אנחנו לא מפנימים שאי אפשר לתקן סעיף אחד בתמונה כשהקריאה צריכה להיות הסתכלות על התמונה המלאה, גם אם היא קשה, וגם אם אנחנו ממש אוהבים את הגבעות על פריחות האביב שלהן

כלומר כדאי לעצור רגע ולהבין שאפשר להמשיך לנבוח על מה שעושים לנו, ולהבין שיכולת ההשפעה שלנו על מדיניות היא מינימלית, כל זמן שנותנים לשלטון לחיות לפי ערכי שלטון מקולקלים במיוחד ושבסופו של דבר – הכל מתחיל בחינוך. ילדינו כעמנו כמנהיגנו.

כלומר כפי שלא מקבלים את מחטפי הגז, צריך לעורר את השיח לדבר על זכויות אדם ואזרח וכיבוש, כפי שמתבטאים בשטחים ובתור לסופר ועל הכביש.  לא לעשות מה שבא לנו כי בא לנו אלא לחיות כאנשים בתוך קבוצה שיש להתחשב בה על כל מרכיביה תוך מחשבה על המסביב. אי אפשר להיות נזירים ובכל פעולה שלנו נזיק למישהו, מילד סיני שמרכיב את האייפון שלנו דרך בחירה בכלכלת ימין קפיטליסטים שמזמברת את כל מי שאפשר, דרך צריכת מזון שמקורו בחיה, שהורגת את כדור הארץ (ולתפיסתי – גם את המוסר האנושי הבסיסי). אבל בכל פעם שיוצאים להפגין, שנשאל את עצמנו האם מה שמניע אותנו הוא הטיפול הנקודתי במה שמפריע לנו, או שאולי אפשר, על הדרך, למחות נגד התמונה הרחבה יותר, זו שמביאה איתה דורות על גבי דורות של ילדים שיתחנכו לאלימות, ומצמיחה עלינו כל מיני יאיר לפידים וביבי נתניהויומים שאף אחד לא באמת רוצה.

הטבע הזה הוא הוליסטי, בכל האספקטים שלו. המחויבות שלנו היא להסתכל על התמונה המלאה, אחרת אנחנו רק זברות מכוונות מטרה אחת. שזה בסדר, אין רע בלהיות זברה, אבל אם זברה ,מה שמעניין אותנו זה רק אוכל, הישרדות ומדי פעם קצת מין.

אם אנחנו מסתפקים בזה בלבד, סה"כ, למרביתנו, יש אחלה חיים.

הרשמו לעדכונים לבלוג במייל ותקבלו עדכון מדי פעם כשיש פוסט חדש!

קריאה נוספת

פוסט זה פורסם בקטגוריה מעורבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.